פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
סופרמן איש הפלדה
מאת רוג’ר אש
אם היית בכל מקום קרוב אלי בשבוע האחרון בערך, בטח שמעת אותי שרה את שבחי הספר והנה הבועט מאת מייק סאקס. בספר, סאקס מראיין 21 סופרי הומור כולל אנשים כמו סטיבן סוחר (המשרד), דייב בארי, אל יפי והרולד רמיס. זו קריאה מרתקת.
בקריאת הראיונות מצאתי שני דברים שחוזרים על עצמם לעתים קרובות למדי. ראשית, אתה לא יכול ללמוד להיות מצחיק. אתה יכול ללמוד לכתוב תסריט, סיפור או קומיקס, אבל אתה מצחיק או שאתה לא. שנית, צריך להיות משהו לקהל להתחבר אליו. ניתן לעשות זאת על ידי מתן דמות אלמנטים אנושיים שאנשים יכולים לזהות או להכניס דמויות למצב שאנשים מבינים. אם יש להם על מה להיאחז, קהל יאפשר לך להתחמק עם הרבה כל דבר. אנשים מקבלים כי שלושת הסטוגיות יכולות להפיל את הנזלת זו מזו ולא להיפגע מכיוון שהם מבינים את הכעס, התסכול והתקווה לדברים טובים יותר שהם חלק מכמה מכנסיים קצרים שלהם. קהילת החנון – כללה את עצמי – אימצה את תיאוריית המפץ הגדול מכיוון שהם יכולים לראות את עצמם ואת האנשים שהם מכירים בשלדון, לאונרד והאחרים. כן, בשני המקרים זה בדרך כלל נלקח לקיצוניות, אבל זה מושרש במשהו אמיתי.
אז מה צריך לעשות עם קומיקס? הרבה בעצם. כמו קומדיה, אני חושב שאתה צריך שיהיה לך משהו כדי שהקהל ייצמד אליו כדי לגרום לגיבור -על.
קח למשל את סופרמן. הוא חייזר. הוא יכול לעוף. הוא חזק להפליא ובעל רפרטואר של כוחות פנטסטיים. אם זה כל מה שהיה לו, יתכן שהוא מעניין לקרוא עליו זמן מה, אבל זה היה משעמם אחרי זמן מה כי אנשים לא יכולים להתחבר לאף אחד מזה. לפחות לא מישהו שאי פעם פגשתי. עם זאת, יש לו גם את החלק של קלארק קנט מאישיותו. הוא מאוהב בלויס. הוא חברים עם ג’ימי. יש לו בעיות בעבודה. אלה דברים שאנחנו יכולים להבין. ברגע שיש את ההתקשרות האנושית הזו, הוא יכול לעשות כל מיני דברים פנטסטיים וזה בסדר כי אנחנו מגיעים לאן שהוא מגיע.
ספיידרמן חיוני
הבאת האדם לגיבור -על לא הוצגה בשום מקום טוב יותר מאשר בבניית יקום מארוול על ידי יוצרים כמו סטן לי, ג’ק קירבי וסטיב דיטקו. והכל התחיל עם ארבעת הפנטסטיים, קבוצה שהייתה משפחה ראשונה ושני גיבורי על. מה הפלא שכאשר התחלתי לקרוא קומיקס לראשונה בכיתה ו ‘או ז’ כי גיבור העל האהוב עלי היה ילד חנון שהיה לו בעיות עם בית הספר והבנות? אבל כשהוא היה מתפוצץ כספיידרמן, זה היה הכי מרובה בהגשמת המשאלות ליהנות ממנו שנאבק בדוק אוק או בשרטורה. בטח, ידעתי שלא ניתן לעשות את כל אותם דברים פנטסטיים בחיים האמיתיים, אבל התחשבות עם פיטר פארקר גרמה לזה להיראות כאילו הם יכולים.
לעזאזל, אתה יכול אפילו להתחבר לגיבור שאינו אנושי ולהאמין שהם אמיתיים אם אתה נותן להם תכונות מוכרות. זו אחת הסיבות לכך שדודו של קרל ברקס קומיקס עדיין נקרא ואהוב כיום.
האנושות הזו היא הסיבה שמספר גיבורי העל הקלאסיים-כמו סופרמן, באטמן, ארבעת המופלאים, איירון מן, האלק וספיידרמן, אך מעטים-עדיין נמצאים היום. במקרים מסוימים אני תוהה אם שוכח האלמנט האנושי הזה הוא הגורם לכמה גיבורים חדשים, או להשיק מחדש של דמויות ישנות, לא להשפיע רבות. בעוד שהחברה עשויה להשתנות – בין אם אתה בשנות החמישים, שנות השמונים או 2000 – מה שהיא מצביעה על כך שנשאר אנושי די קבוע. וכל עוד הגיבורים שלנו ממשיכים להשתמש בגרעין ההוא, הם ישרדו להילחם בכל מיני איומים פנטסטיים ולבדר קוראים עוד שנים.
לפחות זה מה שאני חושב. מה דעתך?
להלן כמה ספרים שיעניקו לך מבט על גיבור העל האנושי:
Superman Chronicles כרך א ‘. 1
סופרמן: איש הפלדה כרך א ‘. 1
חיוני ספיידרמן כרך א ‘. 1
ספיידרמן: הציד האחרון של קרבן
חיוני Fantastic Four Vol. 1
ארבעת ראיונות פנטסטיים: ג’ון ביירן כרך א ‘. 1